מארץ הקודש לארץ הקדושים
כתב וצילם: גיא כהן
רשמים מטיול עם האופנוע ביוון
פרק 1
אני מתעורר מנגיעה קלה בכתף ומביט לאחור. השכן שלי עומד מעליי, כשבידו האחת סכין ציידים גדולה של Opinel ובשנייה מחבת ובה עין כפולה, בייקון, בצל חתוך גס ולחם כפרי. הוא מחווה לעבר השולחן המתקפל הקטן ושני הכיסאות שסידר בקמפינג שלו. אני נענה להזמנה ומצטרף לארוחת בוקר ספונטנית עם זר גמור מכוסה בקעקועים מהצוואר עד הברכיים - הרי בשביל זה בין השאר נסעתי עד לכאן, לבד.
אוכלים ישר מהמחבת, יורגן עם סכין הציידים, אני עם כף. ארוחה של מילואים, אני חושב לעצמי תוך כדי אכילה ומגלה שיורגן שנולד וגדל באינסברוק (אוסטריה) הוא אכן סוג של מילואימניק. הוא שירת כעשר שנים בתפקיד צלף בכוחות המיוחדים האוסטריים. שירת בקוסובו, צ'אד, דרום אפריקה ומקומות נוספים וחטף מטען צד באפגניסטן. הקעקועים שמכסים את הגוף שלו מסתבר, נועדו להסתיר את הצלקות.
השיחה קולחת וגולשת לנושאים מגוונים על גבול הפילוסופיים. בשלב הזה בטח תגידו לעצמכם בציקצוק לשון, "נו, נו, מעניין מה סבא שלו עשה בשנות ה-40…". אז זהו שסבא שלו שהיה קצין בצבא האוסטרי, עזב את אוסטריה מיד עם הכרזת האנשלוס, עבר לצרפת ואפילו עזר ליהודים לקבל ויזות למדינות שונות כדי שיוכלו לברוח. המשפחה שילמה את המחיר. הרכוש שלהם הופקע על ידי הנאצים וכשנגמרה המלחמה והם חזרו לכפר, קראו להם יהודונים מסריחים עד שנאלצו לעזוב.
את יורגן "המילואימניק האוסטרי" אני פוגש באתר הקמפינג Blue Dolphins על חוף הים לא רחוק מהעיר פטרס שביוון שם הוא מבלה את חופשת הקיץ. מתאמן בקייט סרפינג ומחכה שבת הזוג שלו תצטרף אליו. יורגן הוא אחד מהמפגשים הרבים והמעניינים שקרו בטיול.
בתחילת יולי העליתי את האפריקה שלי על אונייה בחיפה וכמה ימים לאחר מכן פגשתי אותו בנמל לאבריו שליד אתונה. התכנית הייתה כללית מאוד, לטייל ביוון כחודש במסלול מעגלי מאזור אתונה לכיוון צפון מזרח לאזור סלוניקי, משם מערבה עד לגבול עם אלבניה, דרומה לחצי האי הפלופנזי וחזרה לאזור אתונה כשאת השבוע האחרון אבלה באי אנדרוס.
פרק 2
לפני הנסיעה שאלתי מחבר מדריך טיולים ישן והכנתי רשימת אתרים בחלוקה לפי אזורי יוון השונים, רק את השמות - כי הרי כל האינפורמציה כבר זמינה היום בטלפון. הרעיון הכללי היה לישון בשטח, לרכוב בכביש ובשטח, לבקר באתרים היסטוריים ובמוזיאונים, ללכת ברגל, לפגוש אנשים, לבלות בים ולקראת סוף החודש לפגוש את בת הזוג שלי שנופשת עם ילדיה באי אנדרוס.
כל תכנית היא בסיס לשינויים מסתבר, וכבר בחיפה התבשל השינוי הראשון.
בנמל חיפה פגשתי את רועי ועידו, זוג אחים שרוכבים על צמד ktm בדרכם לחצות את אירופה מיוון לספרד על ה TET כך יצא שבשלושת הימים הראשונים רכבנו יחד מלאבריו על קטע Trans Euro Trail מערבית לאתונה. היה כיף חיים לרכוב יחד וגם אפשר לי נחיתה רכה וצבירת בטחון ברכיבה ביוון.
אז תודה לרועי ועידו ובהצלחה בהמשך המסע שלכם.
לרכוב על האופנוע שלי (crf1000 שנת 2016, גיר רגיל) שעליו אני רוכב כבר מעל 5 שנים ועשרות אלפי ק"מ (את ה 100 אלף חגגנו בחצי האי פיליון), נתן לי הרגשה של בית בכל מקום בו הייתי. אני מכיר אותו מצוין, מטפל בו כבר שנים (כמעט הכל אני עושה בעצמי) יש לי את כל הכלים שצריך, את הידע והציוד.
פרק 3
אני ממליץ לדלג על כל הפרק הזה שמלא בפרטים טכניים משעממים...אבל למי שבכל זאת מתעקש לקרוא - חשוב לי להזהיר: אני מגיע מעולם הטיולים ברגל ולכן הציוד שאני לוקח מאוד קטן, קל משקל וכמובן ספרטני.
את האפריקה העמסתי בארץ בדברים הבאים:
1.
תיק אוכף ובו כלים במידות הדרושות (מפתחות, בוקסות, מפתחות אלן וכדו'), משאבה ידנית של אופניים, צינור ל"גניבת" אוויר או דלק, כפפות עבודה, דבק לסתימת סדקים באלומיניום, 2 פנימיות וערכה לתיקון פנצ'רים, אזיקונים בגדלים שונים וחתיכת פילם ישן לניקוי הבולמים.
2.
שני תיקי צד Mad Dog של אלון בן דוד בגודל בינוני שמלווים אותי כבר תקופה ארוכה ומוכיחים את עצמם כל פעם מחדש. באחד - שקית שתיה 2 ליטר, מערכת סינון מים של חברת sewer, מקלות הליכה מתקפלים תוצרת Black Dimond, ג'ק ערבי מתוצרת עצמית, ספריי שרשרת, beed brakers של חברת motion pro, זוג כפות נוסף ומפתחות גלגל גדולים. בתיק השני - שקית שתיה 2 ליטר, ערכת בישול woodgas stove של חברת Toaks, כולל סיר 1100 מ"ל, ספל, אולר, תבלינים, מצת וסכו"ם. ראש גזיה קטן, מיכל גז של 250 גר' של msr, אוכל ליומיים שלושה, אבקה איזוטונית, פירות יבשים, חלבה, וקפה וקומקום (פינג'ן) כמובן! שבלעדיהם הטיול אף פעם לא שלם.
3.
על הסבל "קיטבג" לא גדול אטום למים עם מכנסי בגד ים, מכנסי טיולים, מגבת, תחתונים, גרביים להליכה וגרביים לשינה, חולצה ארוכה, מעיל, כלי רחצה ושק"ש north face של 0 מעלות וטלפון לגיבוי. על הקיטבג קשורה מחצלת ומעיל הרכיבה שאינו בשימוש באותו יום.
4.
על תיקי הצד קשורים פאוצ'ים. באחד - ערסל singlenest hammock, מזרון מתנפח inertia xframe וכרית naturehike ובשני - יריעת אוהל aricxi, כולל יתדות וחבלים. מיתר 10 מטר, גומיות ספייר ורצועות לגרירה ולקשירה וליינר משי (פנימית של שק"ש).
5.
מקדימה שני פאוצ'ים קטנים - באחד מנעול דיסק בשני נייר טואלט, מצת, ומד לחץ אוויר ולכל פאוץ' מחוברת נעל הליכה.
6.
מתחת לכיסא - אפוד זוהר וערכת עזרה ראשונה עם שמיכת מילוט, כדורי טיהור מים, טיפות עיניים, כדורים נגד כאבים, פולידין, כפפות סטריליות, ערכה להדלקת אש בחירום פלסטרים ותחבושות בגדלים שונים.
7.
תיק מיכל ובו, שלוקר 3 ליטר של source, מפות, פנקס, כלי כתיבה, כפפות רכיבה נוספות, כבלים להטענת טלפון וכד' ועוד כמה דברים קטנים.
8.
תרמיל גב עם דרכון, רישיונות, כסף וכו'. כובע, משקפי שמש, כפכפים, קרם הגנה וחומר נגד יתושים יווניים.
להשיט את האופנוע ליוון היה מאוד פשוט. יש אונייה מחיפה אחת לשבוע לנמל לאבריו שליד אתונה ואחת לשבוע לסלוניקי. ראשיד מחברת רוזנפלד הגיב מהר מאוד למיילים וענה בקצרה על כל מה ששאלתי
הופתעתי עד כמה פשוט זה היה. הזמנתי הפלגה שבוע מראש. העמסתי את האופנוע בכל הציוד והתייצבתי במשרדי רוזנפלד ספנות בחיפה ביום ד בבוקר. לאחר הסדרת התשלום וחתימה על כמה ניירות, רכבתי אחרי נציג החברה לתוך הנמל. שם עברתי בדיקת ניירות, בדיקת מספר שילדה ובדיקת מכס והשארתי את האופנוע במתחם סגור בנמל חיפה. כל התהליך לקח לי כ-3 שעות. ביום שני על הבוקר אספתי אותו מנמל לאבריו. האופנוע חיכה לי על הרציף עם המפתחות בסוויץ ולאחר מילוי טופס או שניים הנעתי ונסעתי, התהליך לקח לי כחצי שעה. כל התשלומים שילמתי בארץ. חשוב רק לשמור על הניירת שנותנים לכם ולשים לב לתאריך המאוחר ביותר בו צריך להוציא את האופנוע מיוון (אמרו לי שאפשר לקבל הארכה אם צריך - לא בדקתי).
מראש סרקתי ושלחתי לראשיד את המסמכים הבאים:
רישיון של האופנוע כולל רישיון מתורגם (ממסי).
רישיון נהיגה ישראלי ובינלאומי (ממסי)
ביטוח greencard לאופנוע (יש כמה אופציות לביטוח כזה, הכל באינטרנט בקלי קלות, אני עשיתי ביטוח יקר יחסית אבל הבנתי שיש אופציות זולות יותר).
עלות ההשטה ששילמתי היא 900 אירו + 1,420 שח הלוך וחזור.
רכבתי עם ברייסים ומכנסי אדוונצ'ר של Leat, מגפי אדוונצ'ר של Forma, קסדת אדוונצ'ר של Bell ומשקפי אבק של 100%. החלפתי בין מעיל רכיבה לשכפץ של Leat לפי סגנון הרכיבה ומזג האוויר. כל ציוד הרכיבה הזה מלווה אותי שנים והרבה ק"מ.
פרק 4
לא היה פריט אחד שלקחתי איתי ליוון שלא עשיתי בו שימוש רב בעבר, כלומר שלא רכבתי אתו הרבה ק"מ בשטח ובכביש לפני כן בארץ.
כחצי שנה לפני הנסיעה התחלתי להכין את האופנוע. החלפתי את הקפיצים בסט של Hyperpro progressive springs מותאם לאפריקה טווין ששיפרו את התנהגות האופנוע, גם בכביש וגם בשטח. גלגלי שיניים ושרשרת, פלאגים, שמן ופילטרים כמובן, נוזל בלמים, נוזל קירור, מסבים בגלגל אחורי ורפידות בלם. התקנתי Doubletake mirrors, רגליות רחבות ומגני כידון של barkbuster שקע הטענה ומנשא לטלפון. מה שלא עשיתי לבד, עשיתי אצל אוריה כרמלי כמובן ואיך אוריה אומר "זה הונדה, תניע וסע".
רק צמיגים לא הצלחתי להחליף לפני הטיול כי פשוט לא היו בארץ, והחלפתי מיד בסוף השבוע הראשון בעיר פטרס ביוון.
לגבי צמיגים למדתי שהכי חשוב זה לרכוב עם חדשים! פחות חשוב עם אילו צמיגים רוכבים, יותר חשוב שיהיו במצב מצוין.
המוטו שלי היה "כמה שפחות משקל וכמה שיותר עצמאות" (ברכיבה, לינה, אוכל וכו'), הייתי חייב לוודא שאוכל להרים את האופנוע לבד במקרה של נפילה, לתקן פנצ'ר לבד או תיקונים מינוריים אחרים ושאוכל למלא מים, לבשל, לישון ולטייל באופן עצמאי. הלילות שלי התחלקו בערך ¾ בשטח, בעיקר באתרי קמפינג ו- ¼ בחדרי אירוח כפריים. בישלתי מעט יחסית כי קודם כל אני לא כזה בשלן דגול ושנית - האוכל פה זול, זמין ומאוד טעים, אז למה לסבול?
לישון בערסל פתר אותי מהצורך במזרן, מלדאוג לחרקים, נחשים ועקרבים או ליישר את האדמה ולסקל אבנים כל ערב. כל מה שצריך זה 2 עצים במרחק המתאים וכאלו יש פה בשפע. ישנתי כמו מלך, גם בלילות החמים וגם בקרים.
השימוש ביריעה עדיף לדעתי על אוהל כי יריעה גם תופסת פחות מקום ושוקלת פחות וגם הרבה יותר ורסטילית - אפשר לפרוש אותה באינספור מתארים שונים בהתאם לצורך ולמזג האוויר ובעיר מכסים את האופנוע וקושרים בשתי גומיות נגד הגנבים.
פרק 5
חבר טוב אמר לי פעם שרוכבים מתחלקים לשניים. אלו שלובשים ברייסים לפני הפציעה ואלו שאחריה. אני שייך לסוג הראשון ובאופן כללי רוכב זהיר מאוד, אבל הפעם הברייסים הצילו לי את הטיול וכנראה גם את הרגל. בנוסף, המגפיים והברייסים יעילים נגד כלבי הרועים שפתאום קופצים עליך.
לגבי המגפיים, לי היה חשוב שאוכל גם ללכת איתם קצת ולכן לקחתי את ה- Forma. את מגפי השטח השארתי בבית.
אני קצר רואי ורכבתי כל הזמן עם משקפי המגן שבתוכן קליפס עם עדשות אופטיות. זה גם מאוד מאוד נוח, וגם שמר לי על העיניים כי יש לי נטיה להרים תמיד את המשקף וכאן יש ברוך השם דבורים, צרעות וציקדות בגודל של מזל"ט.
תכנון מסלול עשיתי באמצעות מפות וניווט באמצעות Google Map ו- GaiaGPS. מקומות לינה בשטח מצאתי באמצעות park4night ו- Caravania. לינה בחדרים באמצעות Booking.com
מצאתי את יוון מושלמת לסוג כזה של טיול. זו ארץ הררית, דלילה באנשים ולאנשים אין כסף לדלק כלומר אינסוף כבישים מפותלים, צרים והרריים. ריקים כמעט לחלוטין מכלי רכב. אינסוף דרכי עפר ברמות רכיבה שונות, ממש קילומטרים על קילומטרים של דרכי עפר ושבילים, פינות חמד מוצלות, כנסיות, מנזרים ומעיינות עם מי שתיה בכל מקום, מעברי הרים, נקודות תצפית, גשרים עתיקים ונהרות וכמובן חופי ים מטורפים, כפרים ציוריים, טברנות ובתי קפה.
גיליתי שמותר פה לעשות הכול כל עוד אתה לא מפריע לאף אחד ובטח לא מלכלך. אולי כשאין סכסוכים על זכות ראשונים וכששאלת הבעלות על הקרקע ברורה, כולם רגועים ואף אחד לא לוקח לעצמו את תפקיד שומר האדמות ומגן הזכויות. אף פעם לא עצרו לידי ושאלו מה אני עושה כאן, למה אני רוכב פה, מה פתאום אני נח שם, מה אני מבשל פה, למה קשרתי ערסל לעץ, או הדלקתי גזייה או האם אני מתכנן לישון וכדו'. תמיד חייכו, נופפו לשלום ונסעו הלאה.
