הטוארג הם שבטי רועים נודדים המתגוררים בצפון אפריקה. השם טוארג ניתן להם על ידי מגלי ארצות והיסטוריונים, אך בני השבט מכנים עצמם אימאשאג'ן, או בעברית, האנשים החופשיים. כיום הטוארג נפוצים גם בארץ ישראל ובסוף השבוע האחרון יצאה שלוחת השבט לתור את הארץ.
צילומים: אסף רחמים
נפגשנו עם בוקר למרגלות הר תבור, הרם ונישא מעל כל הסביבה. קפה, מאפים ולאחר תדריך קצר יצאנו לדרך. בבית ספר שדה אלון-תבור נכנסנו לשביל, חצינו פלג מים והתחברנו לשמורת בית קשת. עלינו בדרך הנוף ליער בית קשת הצופה על בקעת טורען. בכבישים המפותלים ביער, ריח חריף של שרף אורנים וקטעי רכיבה מוצלים.
חצינו את בקעת טורען ועלינו בכביש אל אחת התצפיות האהובות עליי בארץ, מצפה בית רימון, הצופה אל בקעת בית נטופה, ים תיכון והחרמון. שתייה, עוגיות ורוח קרירה שמצננת גם בימים חמים.
מכאן יוצאת דרך נוף סלולה על הר טורען, המתפתלת מזרחה בינות נופי בקעת טורען למרחבי בקעת בית נטופה. הדרך צרה וטובלת בשיחי סירה ועצי אלון הפולשים אל שולי הדרך בסקרנות טבעית.
בכביש 65 המשכנו צפונה למחלף צלמון, ומיד לאחר הישוב כלנית ירדנו שוב לשטח. צבע האדמה שונה בעמק הבתולות ומרבדים סגולים של קיפודן מצוי צובעים את השדות היבשים. שבט הטוארג רוכב לבדו בשבילים. עדר פרות סקרן, מותח ראשים בתהייה ואנו מגיעים למנהרה החוצה תחת כביש 65. מנהרת הרוח מפנקת אותנו בעצירה לאוורור, עוד תמונה קבוצתית ושיתוף חוויות מרכיבת השטח.
בשבילי החצץ, היורד אל חוקוק, חלפנו על פני מאגר ליבנים. עצרנו לתריך קצר על השימוש בבלם האחורי בירידות כאלו וכולם מגיעים בשלום עד הכביש. "אספלט רפואי" מכנה צביקה הרשקוביץ את הכביש שחודש כאן לאחרונה והוא מביא אותנו, במנות מצערת גדושות, לחלוף במפער המצוקי של נחל עמוד, כאשר לפנינו כבר נפרשת הכנרת במלוא עוצמתה השקטה.
בגובה הכנרת חם, לכן מיד בצומת כפר נחום פנינו צפונה כדי להעפיל שלוש מאות מטר לגובה וכמה מעלות צלזיוס פחות, דרך הכביש המפותל לכורזים. ליד הכניסה לכרכום, אנו עוצרים לתדריך לפני קטע הרכיבה בשטח סמוך לירדן ההררי. בקעת בית צידה נפרסת לפנינו, ניזונה מהירדן הזורם בחוזקה. תחת העצים נחים להם אופנוענים מטיולים אחרים. הם מיד שמים לב שמדובר כאן בשבט מגובש של רוכבי המותג ומתקרבים אלינו כדי לשמוע חוויות מהרכיבה. רוח קלה נישאת באוויר, שותים מים קרים ולאחר כמה טיפים לרכיבה נכונה בעמידה, הנדרשת בתוואי המהמורתי שלפנינו, יצאנו לדרך.
תוך כדי רכיבה, בנקיק שמימין לדרך, שוצף הירדן ההררי וצובע באדווה לבנה את נתיב הדילוג על סלעי הבזלת שבנחל. הטוארגים מתגברים על הקטע המהמורתי ברַכּוּת. גשר בנות יעקוב לפנינו ואנו חוזרים לאספלט, המתפתל הפעם מעלה אל בית המכס העליון.
על חורבות כפר סורי נטוש בשם סנבר, הוקם מחנה צנובר, שבליבו פועם מעיין שכבה. הבסיס נסגר לאחרונה וכעת ניתן לבקר בעין צנובר/ראובן. שפע של צל, אוויר נפלא ומי המעיין מזינים בריכה גדולה, הזורמת בהמשך לנחל משושים.
בחסות מבני המפקדות הסוריות העתיקות הגענו אל המעיין, שם חיכו לנו אבטיחים קרים ואבובים בצבע אדום ורדרד ממותגי אפרילה טוארג. איך אפשר שלא לטבול.
הטוארגים, חנו פרקדן בצל האקליפטוס הגדול ונהנו מהאוויר והאווירה
רוכבי השבט טובלים, כגרזנים חמים למים צוננים.
לדעתי, כל רכיבת קיץ חייבת לעבור טבילה במסלול.
עין צנובר ממעוף הציפור הרחפנית. האבובים במרכז התמונה למטה מעניקים פרופורציה לגודל הבריכה:
האנרגיות בגבהים ואחרי מעיין טוב ונופי רמת הגולן היפים, הבטן מובילה אותנו היישר לאחת המסעדות הטובות באזור
תַאוַות בּשָׂרים
האנשים החופשיים, בני שבט הטוארג, חוזרים הביתה. עם שפע של חוויות וחיבור חזק יותר לאופנוע ולארצנו היפה.
להתראות בטיול הבא.
להלן קובץ המסלול, המתאים גם לימים חמים יותר בשנה. הוא משלב קטעי כביש מיוחדים ושבילים ברמה קלה: