חופשי זה לגמרי

רבים מאתנו מפסידים זמן איכות יקר ערך, בוויתור על יציאה לבדנו למסעות. לטיול בצוותא יש כמובן אלמנט בטיחותי, אך מעניין לגלות שמעבר לכך מדובר, לא אחת, בחשש שהסביבה תשפוט אותנו כבודדים. מי שכבר יצא לטייל לבד, השכיל להבין, שבילוי בחברותא עלול דווקא לבודד אותנו מהסביבה, כיוון שאנו מרוכזים במסגרת הידועה והמוכרת. היתרון של בילוי ביחידוּת הוא שאנו מוצאים עצמנו פתוחים ומתקשרים הרבה יותר טוב עם הסביבה. בין אם זה עם זרים ואף עם הטבע והנופים שסביב. חושינו קשובים יותר לצלילים, לריחות ולמראות, שאולי לא היינו שמים לב אליהם במחיצת חברים. זו יציאה מאזור הנוחות שלנו והתמודדות עם פחד חברתי.

נידון לחופש

מי שבוחר לטייל בגפו, מבין שהשד אינו נורא כל-כך, ואף מגלה שמצפה לו עולם שלם של חוויות עם עצמו, שטרם העז לחקור. השקט הזה, ששורר ברגע שמדוממים את המנוע בצלו של עץ השיטה, אחרי שעתיים של רכיבה, הוא קסום ומופלא.

מגיל צעיר יש לי משיכה למפות. בעיקר של ארץ ישראל. להעמיק ולנסות להבין את הטבע והדמוגרפיה של התכסית. בשל תכתיבים גאוגרפים ופוליטיים, אנו מוצאים עצמנו, לא אחת, נוסעים למקומות קרובים בדרך ארוכה. למשל, חשבתם פעם לבדוק איך נראית הדרך המומלצת מכפר יונה לבקעות? זה יבהיר לדעתי, למה אני מתכוון.

מעבר לפחד נמצא חופש

אחת הדרכים, החוצה אתגרים גאוגרפים ופוליטיים, משכה זמן רב את תשומת לבי. מדובר בנתיב היוצא מן הפסגות הכי גבוהות של מדבר יהודה, החולשות מדרום לירושלים. חוצה את מדבר יהודה לרוחב אל מצוקי דרגות, בואך ים המלח. למקום הנמוך בעולם. התוואי עובר בינות נחל ערוגות עילי, נחל חצצון ונחל תקוע אל מצוק ההעתקים. רכבתי בעבר רבות באזור מצוק ההעתקים, אך הציר השלם, היורד מפאתי גוש עציון אל ים המלח נותר לי כתעלומה.

אני אוהב לטייל במדבר יהודה ובכל פעם שתרתי אחר דרך חדשה לים המלח, קסם לי לבצע חיתוך אופקי ישיר וללא מעקפים. יצרתי קשר עם משה אליהו, איש יקר וטייל מוכשר, שסייע לי בהכנת המסלול. אגב, שווה לעקוב אחר עמוד היוטיוב שלו, שנקרא "משה טיולי שטח".

וכך, ביום חביב אחד, יצאתי למסע. בעלייה לגוש עציון, אופפת אותי תחושה אירופאית קלה. הגבעות הגבוהות, שהיו מושלגות גם בחורף האחרון, מוריקות בעצי האורן ומטעי הדובדבנים. בתנועה מזרחה הנוף משתנה במהרה, ארמון הקיץ של הורדוס נראה למרחוק. ההרודיון בן יותר מאלפיים שנה ועדיין מרשים ביותר, בעיקר כשמבינים איזה אתגר קרא הבנאי הנועז, הורדוס, על איתני הטבע.

כביש 3698 מחבר אותי אל המדבר. בדרך אני חולף על פני הישוב כיסן, משבט התעמרה. שבט בדואי גדול, אשר נטה את אוהליו באזור הנגב וירושלים. בני השבט טוענים לשורשים יהודים וסייעו בשעתו באיתור המגילות הגנוזות. כיום חיים רוב בני השבט בשטחי הרשות הפלסטינית וירדן.

תוך דקות אני חולף גם על פני מעלה עמוס, ישוב קהילתי חרדי שבין מייסדיו היו אורי זוהר ואריה דרעי. שני קילומטרים לאחריו, סימן ציביליזציה אחרון, ראשיידה. התושבים, בני שבט אל רשאיידה, התגוררו בעבר ביריחו והובאו על ידי הרשות הפלסטינית לכפר סעיר, אך בעקבות מריבה עם תושביי הכפר עברו כשמונה ק"מ מזרחה, לכאן. הרשות הפלסטינית מאמצת לחיקה את התושבים הבדואים ומעודדת רצף התיישבות פלסטיני במדבר יהודה, כדי ליצור רצף טריטוריאלי פלסטיני. בדומה ליישוב היהודי מעבר לקו הירוק – שני עמים בארץ אחת, זה כאן.

ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה בעודי רוכב על הכביש הראשי, עברו בגבעה מימין קבוצה של ילדי בית ספר. כשהבחינו בי, נעצרו וחלקם החל לאסוף אבנים. היישרתי מבט ונעצרתי ממש לצידם. היה לי הרושם, שלמרות הטכנולוגיה המהירה של הק.ט.מ, הרי שבריחה תהיה מעין הסכמה ג'נטלמנית למטווח. באותו יום הייתי עם פחות מצב רוח למשחק, לכן פשוט עצרתי והרמתי יד לשלום. הם הביטו בי, חלקם נופף חזרה וחלקם, מאוכזבים מחוסר רוח הספורט שלי, השליכו את האבנים לצדם והמשיכו בדרכם.

ציר ארץ הזוהר הוא נתיב נידח, מרתק, בתולי וקסום, הגולש על שלוחה ארוכה המפרידה בין אגן הניקוז של נחל עמוס-תקוע לבין אגן הניקוז של נחל ערוגות עילי. זוהי דרך עין-גדי תקוע המקראית, מ"סיפור מלחמת יהושפט בבני-עמון מואב והר-שעיר" אשר עלו מחצצון. משני צידי הדרך נפרסים קניונים רחבים ומרשימים, כשבאחת התצפיות, נחו להם שני גמלים חביבים.

סולו מדבר נקודת הביקור הראשונה שלי היא רוג'ום א-נאקה, אחת משישה בנייני משטרה ירדנים, שנבנו בשנות החמישים בדרום הר חברון. הבנייה התבססה על רעיון המנדט הבריטי, שעיקרו שמירה על הגבולות והסדר האזורי במדבר. השוטרים והגששים היו בדואים בני האזור והסיורים נערכו על גבי גמלים. לאחר מלחמת ששת הימים ננטשו מבני המשטרה, אך ממש ימים ספורים לפני בואי למקום התיישב במקום צבא הגנה לישראל. כרגע אין אפשרות להיכנס למבנה, אבל אפשר לקבל מים ושיחה טובה עם חיילי המקום מסבירי הפנים.

חזרתי בשביל הנוח אל הכביש המשובש, שהוביל בעבר ממחנה תקוע למחנה חצצון. בסוף הדרך הסלולה, יוצא שביל עד המפגש עם נחל חצצון. שם הבחנתי שהדרך עולה במעלה ג'יפים מדורדר עם הצלבות. התלבטתי לרגע, אך מאחר שהייתי לבד, החלטתי לרדת אל הנחל ולאגף את הדרך ממערב. כעבור כשלוש מאות מטרים הבחנתי בתוואי נוח וחזרתי להתחבר לציר הראשי, המסומן בירוק.

רוכב נגד הרוח אחרי כמעט ארבעה ק"מ על הציר הירוק, יוצא סימון שבילים כחול מזרחה אל מצפה מכוור. בצומת זה עץ שיטה גדול המזמין להפסקה קצרה. בדרך לעץ השיטה, אני מזהה את הכניסה המרשימה לנחל חצצון, ומשנה תכנית לטובת ישיבה על מדפי הסלע המצלים, שבצידי הנחל.

הדרך למצפה מכוור נוחה וקצרה, כשני ק"מ לכל כיוון. עם ההגעה למקום נפרס לפניי נוף עוצר נשימה. מנקודה גבוהה על מצוק ההעתקים, בין שניים מהקניונים הכי תלולים במדבר יהודה, נחל דרגה מצפון ונחל חצצון מדרום, נראות לשונות ים כחולות למרגלות המצוקים האדירים. בימי ראות טובה ניתן לראות, בדיוק מעברו השני של ים המלח, על מצודת מכוור החשמונאית הרודיאנית - ומכאן אגב, שמו של המצפה. הנוכחות במקום מאוד עוצמתית. להיות שם לבד, הדגיש עבורי את ההזדמנות הנדירה להתמקד בצרכים וברצונות שלי. אני מעלה רחפן.

חזרתי אל השביל הירוק והמשכתי עליו עוד כשניים וחצי ק"מ עד המעבר המאתגר של נחל תקוע. הירידה נוחה, אך בעלייה נדרש להתמודד עם רצף של מספר מדרגות סלע. כל מה שצריך הוא נחישות, מבט קדימה, להשתדל לא להוריד רגליים מהרגליות ולשמור על רצף של התקדמות עד אשר מסיימים את המעלה הקצר הזה.

ואפשר לראות את הים הדרך ממשיכה ואני איתה. הסימון הירוק מוביל אותי בנוחות עד המפגש עם מְצוּקֵי דְּרָגוֹת. כפר מטיילים הממוקם בגובה פני הים, לתצפית ברום של 400 מטר מעל ים המלח. יעלים מבקרות ובר מסעדה שווה, שכל ביס שם טעים מעומק הנוף הנשקף.

בנימה אישית

אינני מנסה לשכנע רוכבים לצאת לטייל לבד, אבל אני גם ממש לא חולק על אלו שיבחרו לעשות כן. כל מה שאני מבקש כאן הוא להציג זווית קצת שונה מהמוכר לרובנו. מי שיבחר, יכול גם לטייל לבדו בכביש לגלבוע ומי שרוצה יכול בשמחה להמשיך ולטייל אך ורק עם עוד חברים. הכל טוב והכל בסדר. רק חשוב לי להדגיש, שברכיבה על אופנוע קיים סיכון ולכן, מי שבוחר לטייל לבד, מוטב כי ינקוט משנה זהירות הן ברכיבה והן בהיערכות, כולל עדכון קרובים על המסלול.

קובץ מסלול הטיול:

מגוש עציון למצוקי דרגות

.gpx

Download GPX • 8KB

המסלול ברובו קל ומתאים לדגמי אדוונצ'ר. המעבר בנחל תקוע קצר, אך מעט מאתגר ומיועד לרוכבים יותר מנוסים או בליווי של רוכבים מתקדמים, שיוכלו לסייע.