עם שלהי הקיץ, שוככים ומתמעטים מקורות המים השופעים בארצנו. חלקם כבר דווחו כלא ראויים לרחצה ואל הנגישים שבהם קשה להגיע מבלי לפגוש קהל גדול של רוחצים.
ביום חם במיוחד עלינו לפוש ברמת הגולן. עמק המעיינות אמנם קרוב יותר למרכז ואף מציע מעיינות רבים וטובים, אך הרכיבה באזור עמק יזרעאל ועמק בית שאן קשוחה בימים של עומס חום. האוויר בהרי הגולן נעים יותר וכל מה שנדרש הוא למצוא פינות חמד טובות. להלן מסלול העובר בשלוש פינות חמד שוות במיוחד (מסלול ניווט בסוף הכתבה).
המעיין הראשון דורש הגעה בשטח, אל הנקודה השנייה ניתן להגיע בכביש עם קטע שטח קצר וקל, בעוד שאל המעיין השלישי ניתן להגיע גם ללא כל ירידה לשטח.
הנקודה הראשונה שפקדנו היא הירדינון. אחד המעיינות השופעים, הצלולים, העמוקים והיפים. לו היה ניתן להגיע למקום ברכב פרטי, בטוחני שהמקום היה מלא מבקרים. עם זאת, פחות מומלץ להגיע למקום בשבתות בגלל ריבוי מבקרים מקרב קהילת הג'יפאים.
עולים לרמת הגולן מצומת גונן לכיוון קלע, על כביש 959, כאשר לאחר כמעט שני ק"מ יוצא שביל עם סימון השבילים האדום שמאלה לכיוון צפון. השביל זרוע באבנים בולטות אך יציבות וסה"כ נוח לרכיבה. באמצע הדרך יש עלייה באורך של כמאה מטר, מאוד מתונה אך עם אבני בזלת יציבות. לרוכב עם ניסיון ברכיבת שטח לא תהיה בעיה עם כל אופנוע אדוונצ'ר לעבור. רוכבים מתחילים, אשר מעדיפים להימנע מדרך זו, יכולים להגיע בנוחות מצפון, בכיוון ההפוך של הדרך עליה המשכנו בטיול (יתואר בהמשך).
סה"כ לאחר רכיבת שטח של 3 ק"מ מגיעים למעיין. ניתן לזהות בקלות צמחייה רבה, פריחה סגולה ושער סגור משמאל, דרכו ניתן לעבור רק בהליכה.
את סכר הירדינון בנו חברי קיבוץ שמיר הסמוך, בימיו הראשונים של הקיבוץ, לטובת אגירת מימיו של נחל ירדינון. הסכר יוצר בריכה נפלאה בעומק של עד שני מטרים. משני כיווני הגישה לבריכה הוקמו דקים מעץ לנוחות המבקרים.
מהירדינון המשכנו כשני ק"מ צפונה עם סימון השבילים האדום ופנינו מזרחה (ימינה) בשביל נוח העולה אל ציר הנפט. שם שוב פנינו ימינה לציר הנפט בכיוון דרום. הציר סלול אספלט משובש, מהימים בהם שימש כציר התחזוקה של קו צינור הנפט הטרנס־ערבי שעדיין עובר כאן (אך לא פעיל) בדרך מערב הסעודית לצידון שבלבנון. מומלץ להוריד מהירות, כדי להיזהר מבורות בדרך, ובעיקר כדי לא לוותר על הנוף המרהיב, הנשקף מן הדרך הגבוהה אל עמק החולה ומורדות הרי נפתלי.
אחרי שחצינו את כביש 959 המשכנו מעט דרומה ואחרי חמש מאות מטר על שבילי טנקים הגענו מעיין הנובע לתוך מבנה בטון סגור. בגג המבנה שני פתחים וסולמות דרכם ניתן לרדת למעיין. המבנה בגודל של 9 על 4 מטרים לערך ועומק המים כמטר וחצי. הסיכוי שתהיו שם לבד גבוה מאוד. המים במקום צלולים וקרירים בזכות המבנה המקורה. יש משהו מאוד אינטימי במעיין מקורה וסגור. ללא ספק חווית טבילה מיוחדת.
ניתן להגיע גם ישירות מכביש 959 עם רכיבת שטח מאוד קצרה ולא מאתגרת. רק זהירות בכניסה וביציאה מהמעיין, מאחר ומדובר בשוליו של שטח אש.
חוזרים לציר הנפט וממשיכים דרומה, עד המפגש עם כביש 91, שם פונים ימינה לכיוון צומת בית המכס. כארבע מאות מטר לפני הצומת פונים שמאלה בדרך סלולה עד שמגיעים לשעריו של בסיס צנובר לשעבר. השער פתוח וניתן כיום לעבור אותו ללא ירי מכיוון עמדת השמירה.
אחרי השער המשיכו ישר ובפניה הראשונה שסלולה ימינה, ממש לפני מבנה ישן עם צריח. כעבור כמאתיים מטרים רואים מימין דרך עפר, נכנסים אליה ומיד משמאל האגם הקטן - עין צנובר.
פנינת טבע נפלאה. שפע של דגים, סרטנים ונוטריות ששוחות מדי פעם במים. שורשי העצים חשופים במלוא הדרם, עושים דרכם אל מי האגמון. הקרקע של הברכה בוצית, אבל המים קרירים ונקיים. באוויר נישא ריח אקליפטוסים וכל משב רוח גן עדן.
העומק בברכה בין מטר אחד לשניים. שווה להביא לשם אבזרים מתנפחים (כיד הדמיון הטובה) ואם אתם מעדיפים לא להיכנס יחפים למים, הביאו סנדלים או נעלי מים סגורות. הקרקע שואבת כפכפים רופפים.
הלוואי שכל בסיס נטוש יהפוך לשמורת טבע כזו יפה. בקרוב יעבור המקום שיפוץ וייסגר עם כניסה בתשלום עבור רשות שמורות הטבע. עד אז, הוא עדיין לא כל כך ידוע ולכן יחסית אין בו יותר מדי מבקרים.
אנא שמרו על כל המקומות נקיים ומסודרים.
מצ"ב קובץ מסלול הטיול:
