חוץ לארץ זה כאן

עודכן ב: אוג 1

צילומים: חגי בן טובים, אברהם טל, צביקה כהן


שלושה רוכבים, טבלנו את תלאות הדרך במעיין צלול וזורם בלב המדבר. תחת צל ריחו המתקתק של עץ שיזף גדול מקשיבים לפכפוך המים, כשלפתע משתלבים ברקע צלילי פעמונים קרבים. עדר של עיזים שובבות ונמרצות קרב אל אמת המים היוצאת מן המעיין. בגוונים של שחור, לבן וחום רוכנות אוזניים גדולות וקרניים קטנות אל אמת המים. מרוות צימאונן. כך בדיוק החל מסע האדוונצ'ר שלנו, ביום הארוך בשנה.


סרטון המסע:

קישור ישיר לצפייה בערוץ YouTube


המסע שתכננתי להוביל בחודש שעבר במרוקו בוטל. אך הרצון לרכוב על דרכי נוף מיוחדות, בין הרים ועמקים השזורים בשורשי ההיסטוריה לא פג. אז יצאנו, שלושה רוכבי אפריקה, למסע מולדת במקומות שהכי מרגישים לנו רחוקים. רחוקים מהנופים, מהתרבות ומזג האוויר.

בעין קלט ביקר אותנו פרש בדואי צעיר הנודד על חמורו. הוא פרק כרית גדולה שהייתה לו לאוכף והתפרקדן עליה לצידנו תחת עץ השיזף. "מִן וֵין אִנְתֵ?" החל אתנו בשיח, בו חקר גם במה אנחנו עובדים. כשאברהם סיפר לו שעיסוקו "מֻעַ׳נִّי", הבחור שלף באדישות סמארטפון לא מוכר, גלש ליוטיוב ופצח בצלילים ה"מחוזקים לעולם", עם חיוך גדול של מגלה עולם.

נחל פרת יורד מירושלים אל בקעת הירדן דרך יריחו, עיר התמרים. לאורך הנחל שני מנזרים פעילים ושלושה מעיינות נובעים, כשהאחרון בהם הוא עין קלט. המעיין נובע מנקיק סלע, בין קירות זקופים, וזורם אל אמת מים שנבנתה בתחילת המאה הקודמת להשקיית חקלאות בבקעת יריחו. במבנה של בית החווה נבנתה תחנת קמח וכיום מתגוררת בחווה משפחה בדואית.

עלינו חזרה בשביל האתגרי אל סכיני מדבר יהודה וצפינו על מנזר סנט ג'ורג. מנזר יווני אורתודוקסי שהוקם במאה החמישית על צלעו של ערוץ נחל פרת. המבנה מרשים למראה ומיקומו על קיר המצוק מרהיב. המנזר שוקם פעמיים, לאחר שנהרס בכיבוש הפרסי ובכיבוש הערבי. בקומה העליונה של המנזר מערה עתיקה והנזירים מאמינים כי זו המערה בה התגורר אליהו הנביא.

המשכנו בכביש הצר והישן המתפתל לעבר יריחו. כל פיתול חושף זווית אחרת לנוף ובנקודה מסוימת אנו יורדים לשביל המעפיל אל מבצר קיפרוס, שבנה הורדוס על שם אימו. מן הפסגה נפרס נופם הרחב של עקבת ג'בר ויריחו.

"?..אברהם טל: "שנקפוץ לאכול חומוס ביריחו

חזרנו לכביש אחד כדי לפקוד את אחד הכבישים היפים בעולם, דרך אלון. יחד עם פיתולי הכביש אנו יורדים ועולים, חוצים את נחל פרת ובצומת רימונים פונים מזרחה אל טרק אבו ג'ורג'. כביש המחבר את רמאללה לירדן, דרך יריחו. תנועת משאיות ערה מובילה סחורה בין ירדן לגדה. מדרום לכביש מצוק קרטון ומצפון פעורה לה תהום. הכביש נבנה על ידי מייג'ור בריינט, קצין הנדסה של הלגיון הירדני. לבנו קראו ג'ורג' ועל כן שם הכביש אבו ג'ורג'.

כביש חדש נסלל אל אנדרטת הנ"ד. פס שחור בנוף צהוב שכל אופנוען מעריך את ההזדמנות לחוש אחיזת צמיגים טובה על אספלט חדש.

הבקעה כבר על פנינו ואת עומס החום מצליח לצנן האוויר שליד אמת המים של העוג'א, או בשם העברי נחל ייטב. מדובר באמת מים הרודיאנית המגיעה מעין עוג'א, אשר הובילה מים אל ארמונות החורף של הורדוס ביריחו. האטרקציה של הנחל היא מגלשת מים תלולה וארוכה. גשמי החורף האחרון הרבים הביאו לספיקה אדירה של מים בנחל והבריכה שתחת המגלשה עולה על גדותיה. את ארוחת הצהריים השורשית בחרנו לעשות תחת עץ צעיר סמוך לאמת המים מול הנוף של יריחו.

כשהטונה נגמרה, התיישבו לידינו אישה ושני גברים נחמדים, המתגוררים ביריחו. הם חנו לפנינו בעץ הקרוב אלינו ובאו לבקר שכנים. חגי הזמין אותם לקפה טוב כמו שהוא מכין והשיחה מתחילה על אוכל, עבודה ואין כמו אויב משותף כמו הקורונה כדי לגבש אותנו לשוחח גם על פוליטיקה. המסקנה שלי, כמו במפגשים אחרים מסוג זה, היא שלו היה הדבר תלוי בבני שני העמים ולא במנהיגים, מזמן כבר היינו מסתדרים מצוין. כולל קפה.

האווירה הטובה והאוויר הצונן ממלאים אותנו ברוח חיובית ואנחנו ממשיכים אל כביש 90 ומול הקיבוץ נערן אנחנו עוצרים בצל ליד מאגר מים כדי לסנכרן את הדיבוריות לקראת שמורה מאוד מיוחדת. בין מטעי דקלים אדירים אנו חולפים מול עדר עיזים שכבש את הכביש אל שמורת ואדי מלחה.

נחלי מזרח השומרון מתנקזים לבקעת הירדן בדרך לנהר הירדן. באזור מישורי זה הם מצטברים ויוצרים ביצה מקומית בחורף. בגלל האזור החם והאידוי המהיר, הקרקע נותרת עתירת מלחים ונוצרת "מלחה". בית גידול ייחודי למינים שונים של בעלי חיים, בהם ראינו גם קבוצה של עופות ממשפחת החוגלות שנקרא פרנקולין.

הרכיבה במלחה הייתה מאוד מיוחדת. הקרקע מרגישה רכה ונעימה, אך עם זאת האחיזה מאוד טובה ולכן יכולנו לרכוב בקצב גבוה. בשלב מסוים השביל פונה מערבה, הרי בנימין נישאים ברקע וצבע האדמה חום לבנבן עם עשבייה נמוכה וצהובה. חיבור מיוחד של צבעים, שעוד לא יצא לי לרכוב בהם והזכיר לי את מראות הספארי הפראי באפריקה.

רכיבת ספארי בואדי מלחה

המשכנו על הדרכים החקלאיות שעוברות בין מטעי התמרים וחצינו נחל רחב וחלקלק שזרם לו להנאתו בקלילות ובלי דרכון לצד הירדני. תוך כדי רכיבה שלושתנו משוחחים ומעשירים במידע על המקומות שבנופים, על ההיסטוריה שבתוכה אנחנו חולפים ובכלל על החיים. כשבין לבין אברהם בודק עבורנו בשירה את הרמקולים של הקרדו בקסדה. איזה כיף.

בדרך לעין סוכות, עוצר לידינו טנדר צבאי שמחליף אתנו מספר מילים לשלום. אנחנו ממשיכים, לא לפני שאברהם משחרר לעברם "שבוע טוב" בטונים המדויקים. גבותיה המסודרות של הקצינה, שישבה ליד הנהג, מקבלות זווית של קשב חד ותוך פחות מדקה הטנדר מצטרף אלינו ומבקש להראות לנו את הדרך למעיין. ליווי שהובן לנו היטב לשמע צהלות האימות שבקעו מתוך הרכב, כשאברהם הוריד קסדה בדרך למים.

מימיו הצלולים של עין סוכות

בנביעה של עין סוכות אנחנו פוגשים קבוצה של מורות ומורה מחברון ורמאללה. הפעם השיחה באנגלית, עם מבטא מאוד כבד בשני הצדדים. הטבילה הצוננת ביום חם מוציאה מכולנו רק חיוכים. המפגש הזה, בלב הטבע היפה, כשכל אחד רחוק מהבית הפרטי שלו מצליח ללמד אותנו המון על האחר ועל עצמנו. השמש מתחילה לשקוע וכשאנחנו נפרדים, אני מקבל מהמורות בקבוק של מי שתייה לדרך. יא סאלאם.

בברוש הבקעה עלינו לשמורת אום זוקא. השמש כבר שקעה מאחורי ההרים. אור אחרון לגמרי, שעה של דמדומים. דרך הנוף היפה הזו נקראת "דרך שי" על שמו של סגן שי וייסמן, שנפל בשנת 1970 על גדות התעלה בתקיפת מטוסים מצריים והוא בן 25. היום הכי ארוך מגיע כמעט לקיצו, אך עם העלייה בגובה נחשפת לפנינו לפתע שוב השמש מבעד להרי השומרון, כאילו אנחנו רוכבים על מכונת זמן חזקות שהצליחו להזיז לאחור את השעון.

ניצחנו את השמש. הארכנו את היום הכי ארוך.

עדר של פרות שלוות ודשנות מפנה לנו בשלווה את סוף הדרך, אנחנו גולשים לחלק הצפוני של דרך אלון ועולים במעלה אפרים המהיר. הפיתולים בכביש רחבים ובכל פעם יש לי כאן תחושה של ריחוף קל בגלל העלייה המהירה בגובה.

שלושה רוכבים עושים דרכם חזרה על הכביש המהיר. נמתחים על המושבים, כאילו יצאנו מסרט אחד ארוך וטוב. מלא חוויות ומראות ושירה עמוקה מהלב בתוך הקסדות. מחוזקים לעולם.



אלבום המסע

נקודות ציון במסלול היום הכי ארוך
.gpx
Download GPX • 3KB

1371 צפיות
  • YouTube
  • Facebook
  • Instagram