אחת הסגולות של נופי ארצנו היא השילוב בין חורף גשום לקיץ יבש לחלוטין. זה עושה משהו למחזוריות של הנוף. הירוק הופך לנדיר ונכסף. הנה אנחנו בסוף הקיץ וכשרוכבים בשטח ממש מרגישים עד כמה האדמה צמאה. ענני האבק עולים מעלה, מסמנים לשמיים שהגיע הזמן לגשם.
"יאללה בוא ניתן קצת גז על ה- 890R", שלח לי הודעה אברהם. שנינו על דגמי 890R חדשים והגיע העת לבדוק אותם בשטח. אז תכננתי לנו מסלול, כמעיין המתגבר. נתחיל בשפלה הנמוכה על שבילים מהירים, שלא מתרגשים מהחום. ונעלה אט-אט ברמת הקושי ובגובה עד הרי יהודה הגבוהים של גוש עציון, כאלף מטר מעל פני הים. שם ממתין לנו סינגל מאתגר הזורם לו בין מעיינות.
באופן סמלי, נכנסנו לשטח בקיבוץ רבדים, שהוקם בשנת 1947 בגוש עציון. לאחר תכנית החלוקה באו"ם הוטל מצור על הגוש וכוחות ערבים ניסו לכבוש אותו. במאי 1948 הסתיים הקרב על רבדים בכניעה של חברי הקיבוץ ללגיון הירדני. בעקבות הכניעה הרחיקו חברי הקיבוץ שנותרו לחווה קרובה לגדרה. כאן שגשג הקיבוץ וגדל, והיום אנו חולפים לצד שדרת עצי זית, ליד הטרקטור שחרש את התלם הראשון בקיבוץ ועד הרפת הגדולה ממנה יוצא סימון שבילים אדום המוביל לעין יובל.
מעיין קריר ורחב בסמוך לחורשת אקליפטוסים יפה, הנראית למרחוק. גם בסוף הקיץ זורמים כאן עדיין מים, ניתן לשכשך בבריכה הנחמדה, שכיום מותקנת בה אפילו נדנדה. במעבר על השביל הסמוך, מומלץ לרכוב בזהירות, בגלל נוכחות ילדים ומטיילים. כמו כן, משנה זהירות במעבר הקטע הרטוב, שמאוד חלקלק – לא לבלום בפתאומיות ולהתקדם עם מצערת עדינה וליטוף של המצמד.
ממשיכים לרוץ על השבילים, בין השדות. תיבות קינון לבזים ותנשמות נישאים על עמודים, למשמר מפני מכרסמים ומזיקים. הדברה ביולוגית במיטבה. לא הספקנו לומר עכבר הכפר, וכבר ריחף נמוך מעלינו עוף דורס ארוך כנפיים, ממריא באצילות עוצמתית. אנחנו מאטים בארשת כבוד ומתקדמים לתל מיקנה. אחת מחמש ערי פלישתים.
יצאנו לכביש 383 כשמשני צידי הכביש כרמים והישובים גפן ותירוש. תוך מספר דקות פנינו לעלות לתל עזקה, אשר היה מיושב עוד מהאלף השלישי לפני הספירה. ממרומי התל תצפית נפלאה מזרחה אל הרי יהודה וחברון, לשם פנינו מועדות.
בירידה מתל עזקה נכנסנו אל יער עדולם. דרך סלולה חוצה מזרחה בין חוות עתיקות, תלי חורבות ומערות דואר (קולומבריום) עד יער עציון, שם יצאנו שוב לכביש הראשי. דרך כבושה ללא הפרעה של נתיבים, רכבים, או רמזורים. אספלט הטובל בנוף חיק הטבע.
על כביש 367 עברנו את מחסום הל"ה ונכנסנו לשטח שיא (C). עולים לגוש בכביש המתפתל והנוף מאוד הררי. גאיות עמוקים וחקלאות מדורגת. כקילומטר לפני צומת גבעות, פנינו לשטח ועלינו לגבעה 711 (בתמונה מעלה עם קו המתח). ירדנו בדרך סלעית ומעט מדורדרת אל שער סגור. אופנוע יכול לעבור מהצד או מתחת לשער, כפי שעשה זאת אברהם בתושייה.
עם השביל ירדנו בנחל משואות ופנינו שמאלה לשביל הזרוע אבנים חופשיות, שעולה בין מצוקים כשני ק"מ עד לעין דובק, ממש מתחת לעין סג'מה. מיקום מושלם למנוחה קצרה. מעיין קריר, צחוק ילדים במים ומבקרים שמזמינים אותנו לקפה ועוגיות בצל העצים. מול המעיין שולחנות עץ ועץ תאנים גדול שרק מזמין ליהנות מפירותיו הבשלים. מוּש.
אחרי ההפסקה המשכנו מעלה והתחברנו אל הכביש לאלון שבות. נפנפנו לשלום לעץ האלון העתיק והמרשים ופנינו בסימון שבילים אדום לדרך האבות, בה צעדו אבותינו בדרכם לבית המקדש בירושלים. עצרנו ליד אבן מיל מספר 12. הרומאים סימנו דרכים ראשיות באבנים לציון מרחק. כל מיל היה אלפיים אמה (אלפיים צעדים), כקילומטר וחצי. גובה אבני המיל היה כ-1.80 מטר והם נשאו את שם הקיסר ושם הלגיונר. אבן 12 מרוחקת 18 ק"מ מירושלים, כשאבן מיל מספר 1 נמצאת בשער "שכם" הקרוי בערבית ''באב אל-עמוד".
מאבן המיל, ירדנו בסימון שביל אופניים אדום אל כרמי הגפנים ומשם בסינגל ציר המעיינות. סינגל אתגרי וזורם הכולל פניות חדות, עליות, ירידות, שיפועי צד ומעיינות. החוויה ברכיבה על סינגל היא שהטבע עוטף אותך מכל צד. אין הנחות בדרך, לא עוקפים מכשולים מימין או משמאל, אלא מתמודדים. הנתיב הצר מקיף את ראש צורים וזורם אל המעיין השני שלנו, עין צורים.
המעיין נובע מתוך מערה ושימש למי השתייה של קיבוץ רבדים, אשר ישב כאן לפני קום המדינה, עד אשר עבר להיכן שהתחלנו היום את המסלול. כיום ממלא המעיין שתי ברכות שכשוך ולצידן שולחנות פיקניק ונדנדת עץ לבנה. עשר שניות הן מספיק זמן טיימר כדי לרדת בריצה מהמערה, להקיף את הבריכה ולעמוד על האופנוע לסלפי עין צורים.
היציאה מהמעיין טובלת בין כרמי ראש צורים ולאחר ברבור קצר בין הגפנים אנו מתחברים לנתיב היורד בשיפוע צד נוח אל תחילתו של ואדי נחל העץ, שם מפריס הסינגל לעברו השני של הוואדי בקטע זורם ומהנה במיוחד תחת חופת ברושים ואורנים.
ברור שאברהם אוהב סינגלים...
עם היציאה מהחורש הגענו לעין אבו כלאב, אשר נקרא עין מסלע על ידי אותה קבוצה שהקימה את קיבוץ רבדים ב- 47. המעיין נובע מתוך מדף סלע אל בריכת אגירה שתחת שני עצי תאנה גדולים. המסלעה ושולחנות העץ שבמקום עוזרים להגיע אל הענפים הכי גבוהים כדי ליהנות מהתאנים הכי מתוקות שקטפתי הקיץ.
מתוך המעיין יוצאת תעלה המזינה בריכה יפה ועמוקה שנבנתה במורד הקרוב. בבריכה טבלה משפחה מהכפר הסמוך. ילדים טובלים עם אבובים במים הקרירים, וסביב ההורים שומרים על הילדים ועל אספקת המטעמים. אין כמו פיקניק קיץ רטוב בטבע.
עוד כמה תאנים ואנו ממשיכים בנתיב צר העולה אל שרידי מבנה אבן עתיק. חצינו שביל ונכנסו לחורש עבות הגולש מטה אל הוואדי הבא בתכסית. הירידה לקחה אותנו חזרה אל כביש 367. המשכנו בכביש לאזור המסחרי של צומת הגוש, כדי להצטייד בארוחת צהריים ומים. למרבה הצער, בשבתות וחגים המקום סגור ואפילו דלק אין בתחנה. נשאר לנו עוד קטע אתגרי מיוחד של המסלול לעין לבנה המדהים, שנקרא בפי המקומיים גם "יש אלוהים". לא רציתי לוותר על הסיום הזה, אז הסתובבנו באזור המסחרי ומילאנו את השלוקרים במי ברז, שהיה מחוץ לחנות שווארמה מקומית, והמשכנו לדרכנו.
חזרנו לכיוון בת עין וירדנו בשביל הירוק של נחל לִבְנֶה. הירידה מאתגרת ודורשת התמודדות עם חלוקי נחל חופשיים ומדרגות סלע. הרכיבה דורשת תשומת לב יתרה לתוואי והעברת משקל גוף לאחור, כדי להיטיב עם יכולת הבלימה של הגלגל האחורי. בסוף המדרון של נחל לבנה נמצא המעיין הכי שווה בגוש. בריכת מים עמוקה, נדנדה מעליה, חופת עצים מצלים לחלוטין וספסלי עץ. המקומיים קוראים למקום "יש אלוהים". ההגעה למקום מאתגרת ולכן לרוב אין כאן הרבה מבקרים. אנחנו כבר עייפים ורעבים, כשאני מבחין בעץ התאנה הגדול שמעל המעיין. נכנסנו לצל שתחת המעיין ועוד לפני שהורדנו קסדות מסתערות לעברנו מלאכים מחויכים עם צלחות עמוסות במיטה הבשר שירד הרגע מהאש. במקום נפשו להן ארבע משפחות מקסימות שהרעיפו עלינו הרבה אהבה ומאכלים טעימים. לא יכולנו לייחל לסיום יותר מושלם מזה. במעיין הכי שווה בגוש, עין לבנה, הבנתי פתאום מדוע "יש אלוהים".
אחת מסגולות ארצנו היפה היא השילוב בין חורף גשום לקיץ יבש. אני אוהב כל עונה בעתה, אך יותר מכל את טקס המעברים והאנשים שפוגשים בדרך. חג שמח.
אבקש להקדיש את המסלול הנפלא הזה, שמלא באתגרים, נופים יפים והמון שמחת חיים לזכרו של עמית היקר, שנפטר בערב יום כיפור והוא רק בן שלוש וחצי. ילד מדהים ומיוחד שחדר אליי עמוק ללב. אביו, אסף מטרקטורוני הגוש, אדם נפלא שאני מאוד אוהב, הכיר לי את גוש עציון והדרכים היפות בה. אסף נהג לספר לי איך עמית נהנה לצפות בסרטוני הדרכות רכיבה שאני מעלה ליוטיוב. עמית ואני חלמנו שנרכב פעם יחד. מבטיח שנעשה זאת בעולם הבא. יהי זכרו ברוך.
