כתב וצילם: עופר דהן.
היום הכי ספונטני ואחד השווים!
יצאתי לביקור הורים. מודיעין-נהריה. רכיבה "מנהלתית" בכביש 6 עברה עם מוזיקה באוזניים ושעה ורבע.
ואז... (אז מספר 1) בצומת נהריה, משהו דגדג. יד ימין נתנה גז ואני בצומת כברי. שמאלה לכיוון שלומי. כביש נחמד. סיבובים ארוכים. בצומת שלומי כבר החלטתי שאני רוצה לראות את המונטפורט. פנינת ילדות בכל זאת. ימינה לכיוון יערה, העליות עם סיבובים כיפים ועד הכניסה לפארק גורן. בפארק רכיבה בכביש צר בתוך יער גלילי טבעי עד לנקודת תצפית על נחל כזיב המרהיב והמבצר הטמפלרי/צלבני המשקיף עליו ואני והאופנוע, על שניהם.
רגע של שקט למול כל ההוד והדר הזה ומניע. ההורים מחכים... רוכב לכיוון היציאה ופתאום רואה דרך שלוקחת לשלט שאומר נחל כזיב ועין משהו. נו, אני כאן ולא אעשה עוד סיבוב קטן בכביש לא מוכר? אז... (אז 2). רכבתי על כביש שנע מזרחה ולמעשה מקביל לנחל כזיב, רק מלמעלה. עד ואחרי גרנות. לא ארוך אבל הנוף, סוף!
הפעם החלטתי שזהו, ההורים מחכים. שוב הכביש היפהפה הזה הטבול ביערות גליליים בואכה יערה ושלומי ואח"כ נהריה. ארוחת צהריים, ביקור (ממרחק בטוח ועל פי הכללים הנהוגים) ושעתיים אחרי, יאללה הביתה. אולי אספיק איזה שלאפשטונדה...
יוצא לדרך והמחשבה על כביש 6... אוף... אז... (אז 3), החלטתי לעלות לכרמל דרך הכביש המפותל והיפה שמתחיל בנשר, למעלה, לרדת דרך הכביש המפותל של בית אורן. טעם של אירופה. עולה, האופנוע מגיב נפלא לסיבובי ה 180 מעלות התלולים, הנוף של מפרץ חיפה קורץ מבין העצים ופשוט הרגשה מדהימה.
קצת לפני הקצה, למעלה, רואה שלט קטן, "דרך נוף כרמל". אני פה כבר, אז...? (אז 4). יאללה. יש לי אופנוע שאוכל דרכים כאלה בלי מלח. אני כאן. פניתי. התחלתי להתגלגל ואמרתי לעצמי שוואללה, נתחיל ונראה עם הזמן. דרך נוף כרמל היא אחת היפות בישראל עם המון נקודות תצפית על המפרץ. צילום קצר פה ורכיבה בין דרדרות קלות. עליות, ירידות, מעברי מים אירים. קלי קלות ומרהיב.
יצאתי מדרך נוף כרמל ואז... (אז 5), ניקרה בי המחשבה, מה עם הרעיון הקודם על הירידות האלה, היפות, של בית אורן?... יאללה, פונה לכיוון עוספיה, חוצה ופונה בכיכר לכביש היורד לבית אורן. כביש מפותל, נוף משני הצדדים. מהיר ומרהיב! נהנה מכל רגע. לפתע למולי אנדרטת אסון הכרמל. האמת, עד כה לא הייתי, רק ראיתי מרחוק... אני כאן. אז... (אז 6). נכנס.
האנדרטה באמת מכבדת, מרהיבה. הנוף ממנה, חו"ל. נהנה מרגעי נוף, עולה לאופנוע ויוצא לכביש. עוד קצת כביש בירידה ופיתולים כיאה לאופנוע ואני על כביש החוף. מרים משקף של האופנוע. שם מוסיקה. קרוז קונטרול ושעה אחרי אני על 443 בואכה מודיעין.
ממול ומימין שלט קטן," מצפה מודיעין". האפשרויות: להמשיך על 443 ואחרי 10 דקות בבית או לחצות את יער בן שמן. שבילים קלילים, מהירים, מקסימום עוד קצת זמן. אז...? (אז 7) יאללה.
חוצה את יער בן שמן שנמצא בפריחה ולבלוב של פרחים וצמחים ואנשים. מפתיע... החורש פחות ירוק וטבעי מזה של הכרמל או הירוק העמוק של הגליל אבל היי, זה פה... עוד כמה דקות ובבית. 354 ק"מ של פאן, ספונטני ברמות ושבע החלטות של הרגע ששילבו כבישים מפותלים, כבישים מהירים, דרכי עפר וכורכר, יערות ונוף בלי סוף. יום מושלם.
אה, שלאפשטונדה לא הספקתי...
